המעלית של העתיד

הפיתוח העתידי שלמעליותהיא לא רק תחרות מבחינת מהירות ואורך, אלא גם צצו יותר "מעליות קונספט" מעבר לדמיון של אנשים.

בשנת 2013 פיתחה חברת Kone הפינית "אולטרה-רופ" מסיבי פחמן קלים במיוחד, שהוא ארוך בהרבה מחבלי המתיחה הקיימים של מעליות ויכול להגיע ל-1,000 מטר. הפיתוח של החבל ארך 9 שנים, והמוצר המוגמר יהיה קל פי 7 מחבל הפלדה המסורתי, עם פחות צריכת אנרגיה, וחיי שירות כפולים מזה של הראשון. הופעתם של "חבלי סופר" היא שחרור נוסף של תעשיית המעליות. הוא ישמש במגדל הממלכה בעיר צ'ידה שבסעודיה. אם גורד השחקים הזה יושלם בהצלחה, מבנים אנושיים מעל 2,000 מטר בעתיד כבר לא יהיו בגדר פנטזיה.

אין רק חברה אחת שמתכוונת לשבש את טכנולוגיית המעליות. ThyssenKrupp הגרמנית הודיעה בשנת 2014 כי טכנולוגיית המעלית החדשה העתידית שלה "MULTI" כבר בשלב הפיתוח, ותוצאות הבדיקה יפורסמו בשנת 2016. הם למדו מעקרונות התכנון של רכבות מגלב, מתוך כוונה להיפטר מחבלי המתיחה המסורתיים ולהשתמש בהם פירי מעליות כדי לגרום למעליות לעלות וליפול במהירות. עוד טוענת החברה כי מערכת הריחוף המגנטי תאפשר למעליות להגיע ל"הובלה אופקית", וריבוי בקתות תחבורה יוצרות לולאה מורכבת, המתאימה יותר למבנים עירוניים בקנה מידה גדול עם צפיפות אוכלוסין גבוהה.

אכן, המעלית האידיאלית ביותר על פני כדור הארץ צריכה להיות מסוגלת לנוע כרצונה בכיוונים אופקיים ואנכיים כאחד. כך לא תוגבל עוד צורת המבנה, השימוש והעיצוב של המרחב הציבורי ינצלו הכל בצורה הטובה ביותר ואנשים יוכלו להקדיש פחות זמן להמתנה ולעלות במעלית. מה עם חוץ כדור הארץ? The Elevator Port Group, שהוקמה על ידי מהנדס נאס"א לשעבר מייקל ליין, טוענת שמכיוון שקל יותר לבנות מעלית חלל על הירח מאשר על כדור הארץ, החברה יכולה להשתמש בטכנולוגיה קיימת כדי לבנות אותה על הירח. הוא בנה מעלית חלל ואמר שהרעיון הזה יכול להפוך למציאות ב-2020.

הראשון שדן במושג "מעלית חלל" מנקודת מבט טכנית היה סופר המדע הבדיוני ארתור קלארק. "מעיין גן העדן" שלו שפורסם ב-1978 העלה את הרעיון שאנשים יכולים לקחת מעלית כדי לצאת לטיולים בחלל ולממש חילופי חומרים נוחים יותר בין החלל החיצון לכדור הארץ. ההבדל בין מעלית חלל למעלית רגילה טמון בתפקידה. הגוף העיקרי שלו הוא כבל המחבר באופן קבוע את תחנת החלל אל פני כדור הארץ לצורך הובלת מטענים. בנוסף, ניתן להפוך את מעלית החלל המסובבת על ידי כדור הארץ למערכת שיגור. בדרך זו ניתן להעביר את החללית מהקרקע למקום גבוה מספיק מחוץ לאטמוספירה עם תאוצה קטנה בלבד.

ב-23 במרץ 2005, נאס"א הודיעה רשמית כי מעלית החלל הפכה לבחירה הראשונה באתגר המאה. גם על רוסיה ויפן אין להתעלות. כך למשל, בתוכנית המקדימה של חברת הבנייה היפנית דאלין גרופ, הפאנלים הסולאריים המותקנים בתחנת המסלול אחראים לספק אנרגיה למעלית החלל. תא המעלית יכול להכיל 30 תיירים והמהירות היא כ-201 קמ"ש, שלוקח שבוע אחד בלבד. ניתן להיכנס לחלל החיצון במרחק של כ-36,000 קילומטרים מהקרקע. כמובן שפיתוח מעליות חלל מתמודד עם קשיים רבים. לדוגמה, ננו-צינורות הפחמן הנדרשים לחבל הם רק מוצרים ברמת מילימטר, שהם רחוקים מרמת היישום בפועל; המעלית תתנדנד בשל השפעת רוח השמש, הירח וכוח המשיכה של השמש; זבל חלל עלול לשבור את חבל המתיחה ולגרום לנזק בלתי צפוי.

במובן מסוים, המעלית היא לעיר מה שעיתון הוא לקריאה. מבחינת כדור הארץ, בלימעליות, תפוצת האוכלוסייה תתפשט על פני כדור הארץ, ובני האדם יוגבלו למרחב מצומצם ויחיד; לְלֹאמעליות, לערים לא יהיה מרחב אנכי, לא אוכלוסייה צפופה ולא משאבים יעילים יותר. ניצול: ללא מעליות, לא יהיו בניינים רבי קומות עולים. בדרך זו, זה יהיה בלתי אפשרי עבור בני אדם ליצור ערים ותרבויות מודרניות.